תפריט
הפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא גישה ייחודית לייעוץ שקשורה לשאלות היסוד של האדם, המתמקדת בחיפוש של האדם אחר משמעות ומטרה בחיים. גישה זו טיפול זכתה לתהילה באמצע המאה ה-20 ומספקת כיום דרך מעמיקה לחקור את המחשבות הפנימיות העמוקות, הרגשות והמורכבויות של הקיום.
הפסיכותרפיה האקזיסטצנסיאליסטית משתמשת בשורשים מפילוסופיה אקזיסטנציאלסטית, שהתפשטה במאה ה-19 וה-20. היא הושפעה ממחשבותיהם של פילוסופים משפיעים כמו סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, ז'אן-פול סארטר ומרטין היידגר. אותם פילוסופים ייסדו את הבסיס לגישה זו על ידי תיאור התפתחות הקיום האדם, הרצון החופשי, והאחריות האישית ליצירת משמעות עצמית.
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית כגישה מוכרת לטיפול התפשטה באמצע המאה ה-20, עם פילוסופים אקזיסטנציאליסטים שהשפיעו על פסיכולוגים לחקור את חוויות האדם בדרך מעמיקה ומשמעותית יותר. ויקטור פרנקל, פסיכיאטר וניצול שואה, התאים את הרעיונות האקזיסטנציאליים להקשר הטיפולי דרך יצירת הלוגותרפיה.
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מתמקדת בחוויות הייחודיות של כל אדם, ומדגישה את האחריות האישית והחירות האישית. בניגוד לגישות טיפוליות מסוימות שעשויות להתמקד בהפחתת סימפטומים, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מתמקדת בחקר ובהבנה של נושאים עמוקים יותר שעשויים לתרום לצרכי הנפש של האדם.
אחת מעקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית היא החקר של ארבעה "מתרחשים" אקזיסטנציאליים: המוות, החירות, הבידוד והחסרון של משמעות. על ידי התמודדות והתמודדות עם הנוגע לחיים, האדם מקבל הבנה יותר טובה של ערכיו, אמונותיו והדרכים בהן הוא נכנס לקשר עם העולם.
פסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית משתמשת בטווח של שיטות לעזור לאנשים לחקור את דאגותיהם האקזיסטנציאליות. גישה נפוצה היא פנומנולוגיה, הכוללת בדיקה ותיאור של חוויות אישיות מבלי להטיל פרשנות חיצונית. זה מאפשר ללקוח להבין טוב יותר את המציאות הפנימית שלו ולהשיג בה בהבנה מעמיקה על חושך ורגשותיו.
שיטה נוספת היא השימוש בניתוח אקזיסטנציאלי, הכולל איתור וטיפול בדאגות הייחודיות של הלקוח בקשר למשמעות, מטרה ומהות הקיום שלו. פסיכותרפיסטים אקזיסטנציאליים עשויים גם לשלב שיחה ושאלות פתוחות כדי לעודד את הלקוח לחקור את אמונותיו והנחותיו, ולגרום לו לפתח את המודעות והצמיחה האישית שלו.
כמה פילוסופים השפיעו באופן משמעותי על הפיתוח של פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית. סרן קירקגור, הנחשב לאבי האקזיסטנציאליזם, הדגיש את חשיבות הבחירה האישית והחוויות הפרטיות. פרידריך ניטשה בדק את המושג של החזרת הבעד לנצחיות והרעיון של האדם לעצמו ליצור את יתרת ההסטוריה שלו.
ז'אן-פול סארטר, דמות מרכזית באקזיסטנציאליזם, התמקד ברעיון החירות הרדיקלית ובאחריות האישית של האדם על בחירותיו. מרטין היידגר התעסק במונח "להיות-בעולם" ובהתמקדות בקשר בין האדם לסובלנות.
ויקטור פרנקל, בלקוח מן הפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, הוסיף תרומה טיפולית המתמקדת במציאת משמעות בחיים, גם בפני סבל.