תפריט
כמטפל אקזיסטנציאלסטי, אני משלב מגוון גישות כדי לעזור למטופלים לחקור את עולמם הפנימי, לטפח את הצמיחה שלהם ולנווט בין אתגרי החיים.
הגישה שלי בבסיסה היא דינמית ומשתנה ככל שאני חווה את החיים וצובר עוד מיומנויות. היא משלבת טכניקות טיפוליות, שיטות ויסות עצמי ופרספקטיבות פילוסופיות שונות שמאפשרות לי בסופו של דבר להתאים למטופל/ת את מה שמתאים לו או לה לפי המצב שלהם ובלוטות הטעם שלהם מבחינת תכנים.
הקשר הטיפולי הוא לא טכניקה. אבל מבחינתי הוא בסיס הזהב והמדד לטיפול נפשי-פסיכולוגי מיטיב.
אין טעם לדבר על שום ״טכניקה״ או ״גישה״ אם אין קשר טיפולי אוהד, אוהב ומכבד.
אני דוגל בלייצר למטופלים שלי מפגש בהם הם יכולים לפרוק את המעמסה היום-יומית: לצחוק, לבכות, להתאבל וגם לגדול. ללא קשר טיפולי חיובי, העבודה הטובה לא מתאפשרת.
או שאנחנו צוות, או שאנחנו לא.
השילוב של קשר טיפולי וטכניקות טיפוליות מותאמות ונכונות, מובילים להתמודדות אמיצה ולא-מתפשרת עם אתגרי החיים.
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מתמקדת בחוויות הייחודיות של כל אדם, ומדגישה את האחריות האישית והחירות האישית. בניגוד לגישות טיפוליות מסוימות שעשויות להתמקד בהפחתת סימפטומים, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מתמקדת בחקר ובהבנה של נושאים עמוקים יותר שעשויים לתרום לצרכי הנפש של האדם.
אחת מעקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית היא החקר של ארבעה "מתרחשים" אקזיסטנציאליים: המוות, החירות, הבידוד והחסרון של משמעות. על ידי התמודדות והתמודדות עם הנוגע לחיים, האדם מקבל הבנה יותר טובה של ערכיו, אמונותיו והדרכים בהן הוא נכנס לקשר עם העולם.
פסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית משתמשת בטווח של שיטות לעזור לאנשים לחקור את דאגותיהם האקזיסטנציאליות. גישה נפוצה היא פנומנולוגיה, הכוללת בדיקה ותיאור של חוויות אישיות מבלי להטיל פרשנות חיצונית. זה מאפשר ללקוח להבין טוב יותר את המציאות הפנימית שלו ולהשיג בה בהבנה מעמיקה על חושך ורגשותיו.
שיטה נוספת היא השימוש בניתוח אקזיסטנציאלי, הכולל איתור וטיפול בדאגות הייחודיות של הלקוח בקשר למשמעות, מטרה ומהות הקיום שלו. פסיכותרפיסטים אקזיסטנציאליים עשויים גם לשלב שיחה ושאלות פתוחות כדי לעודד את הלקוח לחקור את אמונותיו והנחותיו, ולגרום לו לפתח את המודעות והצמיחה האישית שלו.
כמה פילוסופים השפיעו באופן משמעותי על הפיתוח של פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית. סרן קירקגור, הנחשב לאבי האקזיסטנציאליזם, הדגיש את חשיבות הבחירה האישית והחוויות הפרטיות. פרידריך ניטשה בדק את המושג של החזרת הבעד לנצחיות והרעיון של האדם לעצמו ליצור את יתרת ההסטוריה שלו.
ז'אן-פול סארטר, דמות מרכזית באקזיסטנציאליזם, התמקד ברעיון החירות הרדיקלית ובאחריות האישית של האדם על בחירותיו. מרטין היידגר התעסק במונח "להיות-בעולם" ובהתמקדות בקשר בין האדם לסובלנות.
ויקטור פרנקל, בלקוח מן הפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, הוסיף תרומה טיפולית המתמקדת במציאת משמעות בחיים, גם בפני סבל.